מוסיקה נוכחת בעולם היהודי . מוסדותיה העיקריים של הדת היהודית מנוהלים בדרך מוסיקלית . ביקור אקראי בתפילות בית הכנסת ובקריאת התורה יגלה מיד את הביטוי המוסיקלי . רושם חושי ראשוני של הנכנס אל בית המדרש המסורתי , בין ששורשו במזרח ובין שבמערב , הוא הנעימה של הלימוד . ומכאן ברור שהתורה , לאמור ההתגלות האלוהית , נמסרת ומועברת מדור לדור בדרך של שירה . ובכלל , טקסטים ליריים , שברור שנאמרו במקורם בדרך מוסיקלית כלשהי , מופיעים לרוב במקורות היהדות . אקלים תרבותי מוסיקלי כזה לא ייתכן שלא יותיר את חותמו על ההגות המופשטת , גם אם מערכת האינטרסים שלה איננה מעוגנת ישירות בחוויה האסתטית . על כן יש משום פרדוקס בעובדה , שלא רבים הם ההוגים היהודים שהציבו את המוסיקה בטבורה של גישתם המטאפיזית המופשטת . נוכל למנות אחדים בתקופת הרנסנס באיטליה , כדוגמת ר' יהודה מוסקאטו , הוגים הנמנים עם חסידויות חב"ד וברסלב , ואחדים במאה העשרים , כמו פרנץ רוזנצווייג , הרב אברהם יצחק הכהן קוק ויעקב ניוזנר . בפרקי הספר התאמצתי לשרטט נתיבים שונים , שהוליכו בסופו של דבר לתפיסות הסובסטנציאליות המעטות של המוסיקה . צא וראה : גלגולי המוט...
אל הספר