המפגש של דת ומוסיקה הוליד תפיסות מגוונות ומרתקות . המוסיקה ויוצריה עמדו לנוכח סמכות עליונה , ההתגלות האלוהית , וביקשו למצוא להם בקעה להתגדר בה . הוגים עמלו במשך שנים רבות לחשוף את נבכי הדעת האלוהית ואת יחסה למוסיקה . בפרק זה בכוונתי לעמוד על מצב שהוא במידה רבה הפוך , לאמור מצב שבו הדת עומדת לנוכח המלחינים ונבחנת תחת אזמל היוצר המוסיקלי . נוסיף ונבהיר את ההבחנה : עד כה התמקד הדיון במישור פילוסופי מטא מוסיקלי , כלומר ניתחתי חומר העומד בפנינו והמתייחס למוסיקה . נברתי בהתייחסויות למוסיקה ולמוסיקאים שנעשו בידי הוגים המאזינים לצלילים , לפיוטים וליצירות ומעריכים את מעמדה של המוסיקה . כעת אני רוצה לבחון רעיונות של מלחינים . חלק מההוגים שעסקו במוסיקה בימי הביניים היו תאורטיקנים של המוסיקה , ולפחות גילו ידע תאורטי מפני שהמוסיקה הייתה חלק מהקוריקולום ; בין כך ובין כך יחסם למוסיקה היה " מבחוץ , " דהיינו רובם לא יצרו מוסיקה , ולא התנסו בביצוע מוסיקלי . ההוגים בתקופה המודרנית בחלקם הגדול אף לא היו תאורטיקנים של המוסיקה . במקרים רבים נפלטה המוסיקה מסדר הלימוד . יחסם של הוגים אל המוסיקה הצטמצם אל מעמד...
אל הספר