המוסיקה נתפסה בכתבי אסתטיקנים רבים כ"טהורה" וכמופשטת שבכל האמנויות . במקביל אי אפשר היה להתעלם מהשפעותיה על הנפש ועל ההתנהגות . תכונות אלו של המוסיקה הדריכו אנשי דת , מיסטיקנים , רופאים , פסיכולוגים ומגיקונים , שרתמו לצורכיהם את יתרונותיה . בחיבור זה אני מבקש לתהות : כיצד אימצו פילוסופים ואנשי סוד יהודיים דתיים את אמנות המוסיקה במשך הדורות ? ועוד : מה היא ביטאה וסימלה עבורם ? שאלות אלו מחייבות לדון בהיסטוריה של מוטיב אסתטי מובחן בהגות היהודית . ואכן חיבור זה דן בהופעותיהם ובתהפוכותיהם של המוסיקה והמוטיב המוסיקלי בהגות היהודית לדורותיה . כתיבת היסטוריה אינטלקטואלית מוחלטת וחד משמעית היא משימה בלתי אפשרית . בשורה של חיבורים התאמצתי להראות , כי כל מוטיב או סוגיה בהגות היהודית יוצר היסטוריה עצמאית . למשל , אם ננסה לכתוב את תולדות ההגות היהודית בימי הביניים מפרספקטיבה של הרעיון המשיחי , נקבל סיפור מסוים של זרימת רעיונות ; אם ננסה לעשות זאת מהפרספקטיבה של האסטרולוגיה או של הכתיבה האזוטרית , נקבל סיפור שונה לחלוטין . הווי אומר , ניתן ליצור כתיבות שונות של היסטוריה אינטלקטואלית , ובמילים אחרות...
אל הספר