שקיעי הקבלה המעצבים את דמותו של ר' יוסף , גיבור קורות בתינו , הם שיעמדו במרכזו של פרק זה , המספר על קורות משפחתו של עגנון . השם " קורות בתינו" לקוח מהפסוק " קורות בתינו ארזים" ונושא משמעות כפולה . מצד אחד הוא מבטא " קורות" במשמע ' תולדות' משפחתו של עגנון במשך הדורות ומצד אחר את הקורות הבונות את בית המשפחה במשמען הפיזי . סיפור זה הוא מסיפוריו המאוחרים של עגנון , שחלקים ממנו התפרסמו משלהי שנות הארבעים עד תחילת שנות השישים של המאה העשרים . רובו של הספר פורסם אחרי מותו , בשנת . › 9 › 9 סיפורי הספר נמנים עם קבוצת סיפורים המתארים את הווי העולם המסורתי . רוב כתיבתו של עגנון בשנות החמישים והשישים מתמקדת בתיאור העולם המסורתי ככלל ובתיאור עירו בפרט . דעה רווחת במחקר היא ש"עגנון המאוחר , " דהיינו שסיפוריו המאוחרים של עגנון , העוסקים בתיאור הווי החיים המסורתי , נופלים ברמתם מסיפוריו המוקדמים . ג' שלום כותב שסיפורים אלו אינם מכילים את המתח והדיאלקטיקה שבין ישן לחדש , בין מסורת למודרנה , המצוי בכתביו המוקדמים יותר כגון אורח נטה ללון ותמול שלשום . למשל , על "הדום וכסא" הוא כותב :
אל הספר