2 . 106 בהכללה ניתן לראות את סוגיית הגילוי בדיני חוזים במשפט הישראלי כאחת החובות הנגזרות מעקרון תום הלב . ככזו , היא מושפעת מעקרון תום הלב וכשם שהעיקרון מופשט , על כל אי הוודאות הכרוכה בתחולתו , כך גם חובות הגילוי של הצדדים לחוזה . לו צריך היה לאפיין את תחולת העיקרון בדיני החוזים , ניתן היה לומר כי הוודאות הגדולה ביותר הקשורה בהחלתו , הנה חוסר הוודאות . תובנה מרכזית שניתן להצביע עליה היא , שדווקא בדיני החוזים , אשר באו לעולם כענף משפטי שתכליתו להגן על יכולת התכנון וההסתמכות , ממוקם עיקרון שאין כמוהו מבחינה פוטנציאלית כדי להשמיט את הבסיס שביסוד יכולת התכנון וההסתמכות . אין באמירה זו כדי לבטא , בשלב זה , שיפוט ערכי של השימוש בעיקרון , אלא היא בבחינת אמירה דיסקריפטיבית בלבד . 20 וראו בג 8313 / 02 צ" יוסף אייזן ני המוסד לביטוח לאומי ( נלתן ביום ( 28 . 6 . 04 השופטים אי מצא , אי פרוקצ'יה , אי חיות ; בג 890 / 99 צ" חלמיש ני המוסד לביטוח לאומי פ"ד נד . 423 ( 4 ) ו 2 הספרות המשפטית שנכתבה על עקרון תום הלב היא רבה . ראו ריכוז ההפניות במאמרו של ע' בוקשפן "תם ומושלם - על אמון כתאוריית על של דיני ...
אל הספר