עניינו של פרק זה הוא בהצגת הגישה הרציונליסטית למחקר ה mind המשמשת באופן משוער וזמני בסיס למחקר החומסקיאני הנטורליסטי של לשון אך גם נתמכת על ידי מסקנותיו . חומסקי עצמו ורבים ממפרשיו הציגו את התפיסה הרציונליסטית בהרחבה ובאופנים חוזרים ונשנים , וחומסקי אף תומך בה במפורש באמצעות מסקנות המחקר הבלשני . ראו כדוגמה התבטאויות של חומסקי ב . Language and Mind חומסקי טוען שסביר שמחקר שנערך על פי הקווים שהוא מדגים ישפוך אור על תרשימיות מגבילה מאוד הקובעת את תוכן ההתנסות ואת אופיו של הידע הצומח ממנה . כך יצדיק המחקר חשיבה מסורתית מסוימת בנוגע לבעיות של לשון ו mind וישכלל 2 אותה . במקום אחר באותו ספר טוען חומסקי שהפרוגרמה המחקרית שלו היא במידה רבה גישה רציונליסטית מסורתית , מפותחת ומחודדת , ונעשית הרבה יותר מפורשת במונחים של המסקנות המשוערות והזמניות שהסיקו חוקרים במחקר העכשווי › של כשירות לשונית . בעמודים אחרים טוען חומסקי שהגישה שלו עצמו למחקר הלשון — גישה הבוחנת מבנים מנטליים מופשטים ואילוצים אוניברסליים החלים עליהם — מבהירה נקודת מבט מובלעת של עבודת המדקדקים האוניברסליים של המאה השבע עשרה והשמ...
אל הספר