תאוריית הדקדוק של חומסקי המייחסת לדובר השפה כללים איננה תאוריה נטייתית ( דיספוזיציונלית , ( שהרי היא אומרת מעט לגבי מה אדם נוטה לומר בנסיבות מסוימות . היא גם איננה תאוריה סיבתית — לא במובן נוירופיזיולוגי ולא במובן פונקציונליסטי , כלומר היא אינה רואה את הפסיכולוגיה כנתונה על ידי קבוצה של 1 ›› קשרים סיבתיים מקבילים לפעולות של מכונה . אף שהתאוריה אינה סיבתית ראוי לציין שיש לה היבטים סיבתיים ביחס למעבר הדטרמיניסטי , ככל הנראה , מהמצב הראשוני של הכושר הלשוני למצב המושג ולפחות באופן חלקי גם ביחס לפעולות של מנגנון הניתוח , parsing ) כלי המיוחס ל mind ומשלב את ההליך הגנרטיבי המושג של הכושר הלשוני עם תכונות ומבנים מסוימים אחרים לצורך פירוש מבעים לשוניים . ( תאוריית הדקדוק של חומסקי גם איננה תאוריה נורמטיבית , שלא כמו אצל ויטגנשטיין , כפי שנראה להלן , ואין לה כוח מרשמי ( פרסקרפטיבי , ( כלומר מהכללים שהיא מתארת לא נובע דבר לגבי מה פלוני צריך לעשות . אולי פלוני צריך שלא 1 ›› כפי שאטען בפרק ה , סעיף › להלן . 1 ›› הרחבה בנוגע לעובדות אלה ראו קירש . 19 ›› ( Kirsh ) לקיים את הכללים מטעם זה או אחר ועד...
אל הספר