פעולת ישראל בעזה ופרשת "עסקת הנשק המצרית-צ'כית": הערכה מחדש של מדיניותה הבין־גושית של מצרים

רמי גינת הקדמה הכרזתו של ג'מאל עבד אל נאצר בספטמבר 1955 על החלטת ממשלתו לרכוש נשק מצ'כוסלובקיה הכתה בתדהמה את הקהילה הבין לאומית . את התגובה הבין לאומית להחלטה ניתן לחלק לארבע קבוצות התייחסות . בקבוצה הראשונה – מעצמות המערב , ובראשן – ארצות הברית , שראו במהלך זה של נאצר מהלך מסוכן , שבעידן המלחמה הקרה היו יכולות להיות לו השפעות מרחיקות לכת לא רק על הזירה המזרח תיכונית אלא גם על אזורי עימות אחרים בעולם שנכללו אף הם במרחב העימות הבין גושי . באיגרת דחופה שנשלחה לנאצר ממזכיר המדינה האמריקאי ג'ון פוסטר דאלאס הזהיר האחרון את נאצר על מהלך זה , שבו ראה חציית קווים – מעבר מהזדהות עם המערב ( ולדברי דאלאס , נאצר חזר והבטיח לו הזדהות זו לאחרונה ) – למעבר לתלות גוברת בגוש הסובייטי . דאלאס הכריז כי לא מדובר בעסקה מסחרית גרידא אלא במפנה פוליטי שיוביל לשעבודה ולאבדן עצמאותה של מצרים – עצמאות שנאצר נאבק בצדק רב להשיגה . בקבוצה השנייה – מדינות הגוש המזרחי , שראו בהחלטה המצרית הישג כביר למדיניות החוץ של ברית המועצות , שמאז מלחמת העולם השנייה פעלה במרץ לנטרל את המזרח התיכון מהשפעה מערבית בתקווה כי הוואקום...  אל הספר
הוצאת אוניברסיטת בר אילן