מאמר מרתק זה מציג לפני הקוראת הישראלית בת זמננו אתגר קשה . מחברו , הרופא הירושלמי ת'אופיק כנען , מתאר בו בשנת 1931 את פרטיה של מציאות דכאנית חמורה בסגנון כמו אנתרופולוגי שאינו מסתיר את ההתפעמות הרומנטית שמאחוריו . כנען מצייר את מצבה של האישה הערבייה הפלשתינית , בקהילתה ובמשפחתה , בצבעים עזים של השפלה , ניצול ופחד מלירה ועד מוות , כמעט כאילו הוא מתעד חגיגה עממית ססגונית . ביטויי הגנאי הקשים המוטחים באישה הערבייה ' ) אין לאישה אלא חצי שכל ( ' מושמים על יורם שחר * ידו בפי העם ומדווחים כנשוא המחקר עצמו , אלא שהעיסוק בפרטים והחזרה הכפייתית כמעט על ביטויי ההשפלה מעידים על מחויבות רגשית שמעבר למחקר עצמו . בהקדמתי אני מבקש לתאר את טיבה של מחויבות זו , משום שלא ניתן להעריך את המאמר בלעדיה . כתבי פולקלור רבים , שתיעדו נוהגים ילידיים במזרח התיכון , הודחו בדור הנוכחי מהספרות המחקרית בשל גוון זה או אחר של אוריינטליזם נאיבי . כך נעשה בדרך כלל לכתביהם של צופים זרים , שהעמיסו על תובנותיהם הערצת יתר מתנשאת לפרא האציל המקומי . ת'אופיק כנען היה לאומן פלשתיני פעיל ותקיף , ובן הארץ מלידה , אך לא בשל כך בלב...
אל הספר