מבין כל אויביה של כהן התגלה פרופסור אוריאל רייכמן , מקימו של המרכז הבינתחומי בהרצליה ונשיאו , כבן ברית איכותי ויעיל ביותר של ביניש ויריב מר וקשוח של כהן . זהו סיפורה של ידידות קרובה ורבת שנים , שהפכה לעוינות יצרית במיוחד . היו אלה הימים שבהם עשו המכללות הפרטיות את הצעדים הראשונים בפריחתן , ורייכמן , פרופסור למשפטים באוניברסיטת תל אביב , ביקש להקים את המרכז הבינתחומי ולעמוד בראשו . הנהלת האוניברסיטה אישרה לו לצאת לחופשה ללא תשלום חלקית למשך שלוש שנים . פירושו המעשי של ההסכם היה חצי משרה בפקולטה , תוך שמירה על כל זכויותיו . רייכמן התחייב לשוב בתום שלוש השנים לעבודה מלאה , אולם בחלוף הזמן נמלך בדעתו והעדיף להמשיך ולעמוד בראש המכללה . הוא לא שב לאוניברסיטה ודרש לקבל את מלוא הזכויות שנצברו לזכותו בקרן הפנסיה , אף 1 שעדיין לא הגיע לגיל הפרישה . כהן כיהנה באותה עת כסגנית הרקטור והיא זו שניהלה את המשא ומתן מול רייכמן , שבסיומו הפכו השניים צהובים זה לזה . כהן טענה לאורך כל הדרך שהיא נוהגת ברייכמן בנדיבות רבה ואפילו לפנים משורת הדין , ואילו רייכמן טען בלהט רב שכהן נוהגת בו בחוסר הגינות וגוזלת בע...
אל הספר