אברהם גרוסמן ספק רב אם יש במקרא אירוע שפגע בתדמיתה של האשה כמו הפיתוי שפיתתה חוה את האדם בגן עדן לאכול מעץ הדעת , והעונש שנענשו שניהם בעקבותיו . פיתוי זה נתפס ביהדות ובנצרות כחטא חמור ביותר , שתוצאותיו היו הרות אסון לאנושות כולה . בעיני חכמים והוגי דעות רבים נתפסה חוה לא רק כגורמת לגירושו של אדם מגךעדן ולטרחתו המרובה בהשגת מזונותיו , אלא אף לירידתו ממדרגות רוחניות עליונות שהיה מצוי בהן קודם לאכילתו מעץ הדעת . לדעת כמה חכמים הביאה חוה את החטא ואת המוות לעולם : " מאשה תחלת ערן ובגללה גוענו יחד ' . " במדרש בראשית רבה מוסבר ששמה של חוה הוא מלשון "חיויה , " נחש בלשון הארמית . מוטיב זה מצוי כבר בדבריהם של חז"ל , והוא חוזר בהדגשה יתרה בדבריהם של חכמי ישראל בימי הביניים . בנצרות הפכה חוה לסמלה של האשה החוטאת , שלא כמריה הזכה והטהורה . פאולוס תיאר אותה כמי שגרמה חטא ומוות 3 לאנושות : "כאשר על ידי אדם אחד בא החטא לעולם והמות בעקב החטא . " במאה הי"ב התפשט בעולם הנוצרי הפולחן של מריה הטהורה , שאופיין בדרכים שונות , ואז גברה עוד יותר הגישה השלילית אל חוה מתוך מגמה לפאר את מעלותיה של מריה . על פי מד...
אל הספר