( לשאלת מינויים של בנים על ידי אבותיהם למשרות ציבוריות ) א בספרותנו מסוף הבית השני ועד למחצית השנייה של המאה הרביעית אגו למדים על הערכות שונות , ולעיתים קרובות מנוגדות בתכלית , לגבי הפני ופינחס . בניו של עלי , אחד מאישי המקרא , שהיה מנהיג לרבים , לא הלכו בדרכי אביהם , ונכשלו בהנהגת הרבים . במאמר זה אנו באים קודם כל לעקוב אתרי ההערכות השונות על בני עלי , בהשתלשלותו הכרונולוגית , ולאחר מכאן להבין את רקען ואת מגמתן החברתית . הבעיה של מנהיגים במקרא , שהנחילו משרותיהם לבניהם אחריהם , העסיקה את בעלי האגדה . דרך משל , הללו ערכו השוואה מאלפת בין אהרן , שזכה ושניים מבניו כיהנו אחריו בכהונה הגדולה לבין משה , שלא זכה להוריש את משרתו לבניו אחריו ; 1 ובין עלי ושמואל , שבניהם אמנם ירשו את מקום אבותיהם בהנהגת הציבור , אלא שהנהגתם לא תאמה את מעמדם ועוררו את זעמם של הקב"ה ושל בני עמם כאחד . השוואה זו שנויה בתנחומא צו סימן י : ' " קח את אהרן ואת בניו אתו' וגו' ( ויקרא ח , ב ) זש ' ה" מתהלך בתמו צדיק אשרי בניו אחריו' ( משלי כ , ז ) זה אהרן ובניו . אם מן הדבר הזה אף משה היה צדיק ולא היו בניו כמותו . ועלי ...
אל הספר