במקרא מוצאים אנו סיפורים על חוטא שחטא ושמו לא מפורש . אך לעתים מפורש גם שם החוטא וווטאו . במקרים אחדים מודגש שפלוני נכשל 'רק' בחטא אחד מסוים . ואילו במקרים אחרים חוזר המקרא ומזכיר פעמים הרבה את שמותיהם של החוטאים ואת חטאם היחיד . חז"ל עמדו על תופעות אלו ושאלו לפשרן . הם פירשו את התופעות הללו בשני אופנים עיקריים , כפי שנראה להלן . המשותף לשניהם שחז"ל הסיקו מכך 'מוסר השכל' לימיהם , כלומר , ליחסים שבינם לבין עצמם , או ביניהם לבין תלמיד מתלמידיהם , במקרה שאחד מהם עבר עבירה . לתופעה הנזכרת קראו חז ' ל" גילוי' ( כשהמקרא מגלה את שם החוטא וחטאו 'ו , ( כיסוי' ( או 'חיפוי' כשהמקרא מכסה את שם החוטא . ( תופעה זו , שהיא נושא מאמרנו , היא אוניברסאלית , והיא משמשת בידי הסוציולוגים כדי לעמוד על רמת הליכוד הפנימי של קבוצות חברתיות בעלות אינטרסים משותפים או בעלות אידיאלים משותפים . תכליתם של ה'כיסוי' או ה'גילוי' הוא לשמור על כבודם ועל שמם הטוב של חברי הקבוצה כלפי הציבור הרחב . במקרה שאחד מחברי הקבוצה נכשל בהתנהגותו המוסרית ( שלעתים נקבעת על ידי חברי הקבוצה עצמם , ( ו או עבר על מצווה ממצוות הדת , 'מכסים'...
אל הספר