תרשים 11 . 4 מציג את ההשקעה על חלקיה ואת הרווח התפעולי על חלקיו . ההשקעה ממומנת משני מקורות \ א . הון עצמי שהוא הון בעלי המניות ב . חוב המוחזק בידי בעלי החוב הרווח התפעולי נחלק בעיקרון לשלושה חלקים ו . 1 ריבית המשולמת לבעלי החוב 10 . 2 מס המשולם לממשלה 11 . 3 היתרה , שהיא הרווח הנקי , שייכת לבעלי המניות החלוקה לחוב ולהון עצמי היא חלוקה חדה של ההון בחברה . בפועל ההון בחברות רבות כולל סוגים שונים של הון , כגון כתבי אופציה , מניות בכורה , איגרות חוב הניתנות להמרה למניות ועוד . סוגי הון מסוימים הם בעלי מאפיינים אחדים של חוב ומאפיינים אחרים של הון עצמי , כלומר הס ב"תחום האפור" שבין שני סוגי ההון . הדיון כאן מניח חלוקה חדה לחוב מצד אחד ולהון עצמי מצד שני . הנחה זו אינה פוגמת בכלליות הדיון . הממשלה נוטלת את חלקה ברווח התפעולי ( מס , ( אך אם אין מדובר בחברה ממשלתית היא אינה משקיעה , בדרך כלל , ישירות בחברה . מנקודת הראות של המשק כולו , ההשקעה בתשתיות הציבוריות , בחינוך , בביטחון וכן הלאה , היא השקעה עקיפה שבלעדיה החברה אינה יכולה לפעול . מנקודת ראות זו הממשלה היא משקיע עקיף בחברה , עובדה ה"מצד...
אל הספר