בפרק הקודם עמדנו על הקושי שבאמידת שווי מניות החברה ושיעור התשואה הנדרש עליהן . עם זאת ראינו שניתן לקבל אומדנים בדרכים אחדות . בפרק הקודם עסקנו בעיקר בהערכת השווי ובפרק זה נבחן דרכים לאמוד את עלות ההון העצמי . נבחין בין שני המקורות של עלות ההון העצמי : ?/ עלות הון עצמי ממקורות פנימיים ^ עלות הון עצמי ממקורות חיצוניים רווחים צבורים שלא חולקו לבעלי המניות מתווספים להון העצמי של החברה והם מהווים עבורה הון עצמי ממקורות פנימיים . ההון הזה נמצא בידי החברה ואין צורך לגייסו . לעתים החברה זקוקה להגדלת הונה העצמי וקצב גידול ההון מהמקורות הפנימיים אינו מהיר דיו . במקרים כאלה על החברה לגייס הון עצמי ממקורות חיצוניים , בדרך כלל באמצעות הנפקת מניות . ההון העצמי החיצוני יקר יותר מההון העצמי הפנימי כי עצם הנפקת ההון העצמי עלולה להשפיע לרעה על מחירי המניה בשוק 1 כמו כן על החברה לשאת בהוצאות ההנפקה . לכן נבחין להלן בין עלות ההון העצמי משני מקורות אלה . כמה שיטות עומדות לרשותנו לאמידת עלות ההון העצמי . להלן נדון באלה : מודל הצמיחה הקבועה והרחבותיו
אל הספר