עקרונית , ניתן לקשור את תגמול המנהלים לרמת הביצועים של החברה . במקום לשלם למנהלים משכורת קבועה , חברות רבות מתגמלות אותם בשילוב של מרכיבים י משכורת נמוכה יחסית , תוספת של בונוס שנתי או רבעוני התלוי בביצועי החברה בשנה האמורה ואופציות לרכישת מניות החברה בטווח הבינוני או הארוך . במטרה לצמצמם את ניגודי העניינים , רצוי לקשור את גודלו של הבונוס השנתי או הרבעוני לביצועי החברה בתקופה הרלוונטית , והביצועים נמדדים בדרך כלל על פי הרווח למניה או על פי שיעור התשואה על ההון . תוספת זו נועדה לדרבן את המנהלים לפעול להצלחת החברה בטווח הקצר . בשל כך היא מהווה גם מקור לבעיות ( ראו להלן . ( כדי לדרבן את המנהלים להגיע לביצועים טובים גם בטווח הארוך , חברות רבות מעניקות למנהליהן גם כתבי אופציה שמימושם צפוי בדרך כלל בטווח של שנים אחדות . כתבי האופציה הללו מגלמים תוספת של פיצוי כספי הגדל באופן ישיר עם עליית מחיר המניה של החברה . זוהי דרך מקובלת ליצור קשר ישיר בין עושרם של בעלי המניות לבין הפיצוי המוענק למנהלי החברה , בתקווה להגביר את המוטיבציה של המנהלים לפעול להשאת עושרם של בעלי המניות ו ככל שעולה עושרם של בע...
אל הספר