ההצבעה למפלגות ציוניות ביטאה בעיקר גישה פרגמטית . אין בידינו נתונים שיאפשרו לקבוע כמה ממצביעי המפלגות הציוניות רואים בהצבעתם אקט של השתייכות לקולקטיב הישראלי , כלומר השתקפות של אידיאולוגיה וביטוי לזהות . להערכתי , רק מיעוט מכלל המצביעים חשים כך . בחירת מפלגה מסיבות פרגמטיות היא ביטוי מובהק לקיומם של השסעים החברתיים , כשהרצון להיטיב את מצבה של החמולה , עומד לעתים קרובות במרכז השיקול לבחירה במפלגה . במשך שנות קיומו של ממשל צבאי נוצרה מערכת של יחסי תלות בין האוכלוסייה הערבית לבין השלטונות ונציגיו . אופן בחירת המפלגה במהלך תקופה זו הושפע על כן מן הצורך לשמור על יחסים טובים עם הממסד . הצבעה למפלגות ציוניות כדי לרצות את הממשל הצבאי , נמשכה גם לאחר ביטולו ובאה בראש ובראשונה להיטיב את מצבו של הפרט והשסע אליו השתייך : היישוב , החמולה או העדה . התגמולים ניתנו בדרכים שונות כמו מקום עבודה וקבלת רשיונות 3 ואישורים שונים " . בעקיפין , הייתה גם הפרגמטיות מהולה באידיאולוגיה : ראשי הרשימות הנלוות סברו כי הם המנהיגים היחידים המסוגלים לשפר את מצב הערבים בישראל , והדרך הנכונה לעשות כן היא באמצעות שיתוף פע...
אל הספר