חוקר מדע המדינה אמל ג'מאל טוען כי המניעים להשתתפותה של האוכלוסייה הערבית בבחירות בעבר , לא נבעו מגורמים סמליים או נורמטיביים של הענקת לגיטימציה למכלול הערכים שייצגה המערכת הפוליטית , אלא מכך שהערכים ראו בבחירות הדמוקרטיות אפשרות יחידה לשינוי יחסה של המדינה כלפי אזרחיה הערבים . השתתפותם של הערבים תושבי ישראל בהצבעה הייתה אפוא , לטענתו , כגדר פעולה רציונלית ולא הייתה מנותקת ממכלול הגורמים הנסיבתיים המשפיעים על חייהם . המפלגות הערביות לא נכללו עד כה בקואליציות שהוקמו בין אם בראשות הליכוד או העבודה . מצב זה משפיע אף הוא על ההימנעות כי הערבים חשים שהם אינם גורם משפיע על השלטון . אמל ג'מאל טוען אמנם כי העלייה באחוזי הצבעת הערבים בבחירות 1996 ו 1999 ( לאחר הירידה שהחלה בתחילת שנות השבעים ) ארעה משום שהמצכיעים החלו לתפוס את ההשתתפות בבחירות 17 כאפשרות האופטימלית בנסיבות הפוליטיות הנתונות בישראל . אך העלייה רק חזרה לרמה הממוצעת שהייתה עד לכנסת האחת עשרה . ( 1984 ) ניתן גם להסביר את העלייה הזאת כאחוזי ההצבעה במומנטום החיובי כיחסי יהודים ערבים שהחל בתקופת יצחק רבין ונמשך לאחר רציחתו . 17 גימאל ....
אל הספר