ככל שהדפוסים המסורתיים של יחסי סמכות בחברה הערבית הלכו ונשחקו כתוצאה מתהליכי מודרניזציה , התפתחה בקרב האוכלוסייה הערבית בישראל שככה של אנשים צעירים בעלי השכלה שהיו מסוגלים לפרש עניינים פוליטיים וכלכליים על פי אמות מידה מודרניות . הם לא היו בני שכבה חברתית או כלכלית מסוימת ומוגדרת אלא השתייכו לשכבה דורית , בניהם של בוגרי תקופת הממשל הצבאי ונכדיהם של בני הדור שחוו את ה"נככה" ב . 1948 עם זאת קיימו צעירים אלה בכל הנוגע לפעילותם בפוליטיקה הפנימית בכפר זיקה לשסעים חמולתיים , ובכך ייצגו מוקד פוטנציאלי של תבניות עצמאיות ולא מסורתיות של פעילות פוליטית . מעמדם וכישוריהם הקנו להם כוח פוליטי בחמולה ובאמצעותו נעשו למייצגיה . במקביל , הצליחו גם לרתום את כוחה של החמולה למימוש שאיפתם למלא תפקידים בשלטון המוניציפלי . בני הדור השני והשלישי בישראל היוו מעמד בינוני שנהנה מרמת חיים גבוהה יותר מזו של אבותיהם . המנהיגות המסורתית שקעה והפכה בלתי רלוונטית . הקבוצה המובילה החדשה שצמחה תחתיה הכילה פרטים שהורגלו לרמת חיים ולתרבות פוליטית וארגונית הנהוגות בישראל והשפיעה באופן ישיר על דמותם של האישים שתפסו עמדות מ...
אל הספר