מאז הקמת המדינה , הייתה הפקעתן של קרקעות בבעלות ערבית מוקד למתחים בין המיעוט הערבי לשלטונות " . בין שנת 1948 לשנת , 1966 עת בוטל הממשל הצבאי , הפקיעה המדינה לצרכים שונים אדמות רבות שהיו בבעלות ערבית . הערבים , שהיו חסרי יכולת להתמודד נגד השלטונות באותה תקופה , גמלו לה בתגובה רפה . התמורות שחלו בחברה הערבית אחרי 1967 שינו את פני הדברים . הנושא היה טעון מתח רגשי ופוליטי וקל היה לגייס סביבו גורמים מכל הקשת הפוליטית הערבית . רק"ח היטיבה לנצל מצוקה זו והפכה את הבעיה משאלה מקומית לסוגייה ערבית כלל ארצית ששזורים בה מוטיבים לאומיים " ההפקעות שבוצעו ב 1976 לצורך "ייהוד הגליל , " התסיסו את האוכלוסייה הערבית אשר ראתה בהן תהליך שאמור היה להביא לנישולה מעל אדמתה . בסוף 1975 יזמו מנהיגי רק"ח את הקמתו של גוף חדש : הוועד הארצי להגנה על האדמות הערביות . בראש הוועד עמד הכומר של הכנסייה האנגליקנית שחאדה שחאדה מכפר יאסיף ולצדו מזכירות בת שבעה חברים שרק שניים מתוכם היו חברי רק"ח . רק"ח הצניעה את מעמדה במכוון , וזאת כדי ליצור חזית רחבה ככל האפשר שלא זו בלבד שלא תזוהה עם גוף פוליטי זה או אחר אלא גם תאפשר אח...
אל הספר