פתח דבר בסבך הנאמנויות - רטרוספקטיבה

בשנת 1990 פרסמתי את ספרי "בסבך הנאמנויות" בו הצבעתי על כיווני פעולה בהם יש לנקוט ללא דיחוי וביניהם : קביעת מדיניות ברורה בתחום קרקעות הערבים ; השלמה מהירה של תוכניות המתאר ביישובים הערביים ; צמצום הפער בין הסיוע הממשלתי הניתן ליישובים הערביים ובין זה הניתן ליישובים היהודיים , ועוד . גם היום — במבט רטרוספקטיבי , 15 שנה לאחור — אני חש חובה לחזור על כל הדברים הללו , שכן מעט מאוד נעשה בצד היהודי והתסכול בצד הערבי רק הולך ומחריף . בחלקו האחד , זהו תסכול מופנם כמו זה של עקורי איקרית וברעם שמאז קום המדינה מתגלגלות ההחלטות בעניינם בין בתי המשפט והכנסת . בחלקו האחר זהו תסכול גלוי ובוטה , כמו התסכול שחולל אי קיומן של ההבטחות הגדולות שפיזר אהוד ברק , הבטחות שזיכו אותו בתמיכה גורפת מצד הבוחרים הערבים , וסופן שהתמסמסו וגרמו לשבר ביחסים כין המדינה לאזרחיה הערבים . אירועי אוקטובר 2000 הרחיבו את השכר לכלל קרע עמוק שנפער בין שתי האוכלוסיות . עם כתיבת ספר זה , שנתיים לאחר אותם אירועים , עדיין שרויה החברה הישראלית בעיצומו של המשבר סביב הסוגיה הפלסטינית עד כי אינה מתפנה לעסוק כנדרש בענייני פנים . בשנת 197...  אל הספר