בימים הראשונים אחרי שובי מן המזרח התיכון ב 23 במרס היה הממשל טרוד בקיפאון המשא והמתן . בתחילה הגיעה וייטנאם לסדר היום המונח לפניי עקב מצוקת הפליטים הווייטנאמים בדאנאנג , מרכז החלק הצפוני של הארץ , שהייתה על סף נפילה . עוזר מזכיר המדינה למזרח אסיה , פיליפ חביב , בא עם תכנית להצלת וייטנאמים רבים ככל האפשר באמצעות פינוים באסדות נחיתה אמריקניות בנמל דאנאנג . הדבר עורר דאגה בפנטגון , שהיסס לסכן צוותים וציוד אמריקניים . משפטנים בבית הלבן ובמחלקת המדינה כאחד התנגדו , בטענה שיזמה כזו תהיה מנוגדת להסכם השלום של , 1973 שאסר להכניס כוחות צבאיים חיצוניים ( וזאת בשעה שאחת עשרה מתוך שתים עשרה האוגדות הצפון וייטנאמיות שהיו זמינות נמצאו בארץ באופן בלתי חוקי . ( דאגות הפנטגון צפו ועלו , תחילה בשיחה עם שר ההגנה , שפרסם ככל הנראה הודעה המתנגדת לבקשת מחלקת המדינה להשתמש באניות הצי לפינוי פליטים . השר שלזינגר - קיסינגיר יום חמישי , 27 במרס 1975 6 : 12 בערב ש : היי , הנרי . תגיד , אל תראה בזה עניין אישי , בשם אלוהים - עשית כל מה שאפשר לעשות בדרום מזרח אסיה . איך , לכל הרוחות , יכולת לשער שנעמוד בפני אילוצי...
אל הספר