שלוש מיליות משמשות בזמר בסדירות בפתיחתן של פסוקיות זיקה משועבדות : ה , ש ואשר . ה משמשת בפסוקיות שיש בהן צורת פועל בבינוני , וש ואשר משמשות בשאר ההקשרים . תפוצתה של ש גבוהה מעט מתפוצתה של אשר , אך העדפתה אינה מובהקת , ונראה ששתי המיליות הן חלופות חופשיות בזמר . כן נרשמה בקורפוס המחקר היקרות אחת של כינוי הזיקה המקראי הארכאי en שחקי שחקי על החלומות / זו אני החולם שח . ( 420 ) הופעתה של ה בפסוקיות זיקה שבאה בהן צורת פועל בבינוני סדירה לחלוטין : ואחיי העובדים , הזורעים בדמעה , ( 433 ) ומי אשר לב לו הצמא לאור , ( 37 ) במשעול הרץ הגאיה , ( 87 ) רב שירנו / הבוקע לשמיים , ( 401 ) את קופסתנו / הגואלת אדמתנו , ( 55 ) רחל הרועה צאן לבן , ( 156 ) חי היין יין עינב / המשמח כל לבב , ( 152 ) העגל הרץ למרחב ( 176 ) וכדומה . רק בנסיבות תחביריות שבהן ה מנועה מופיעות תמורתה מילות שעבוד אחרות . מקרים מעין אלה מועטים ביותר בקורפוס המחקר . נרשם הקשר אחד שהשימוש בה מנוע בו משום שצורת הפועל שלולה : איזה שעון בן חיל / אשר איננו נח . ( 16 ) בשני הקשרים אחרים הופעתה 87 של ה אינה אפשרית משום שנושא הפסוקית...
אל הספר