צורות הפועל הנקרות בזמר אינן תורמות תרומה אחידה לעיצובו כז'אנר עצמאי . מרביתן משקפות את תכונותיה המבניות של מערכת הפועל בעברית החדשה , ואין בהן ייחוד . הן משותפות לו ולגילוייה האחרים של הלשון , והופעתן צפויה והכרחית מעצם היותו כתוב עברית . רק מקצת צורות הפועל שבו משפיעות במישרין על סגנונו . ייחודו של הזמר בתחום הפועל , כמו בתחומי הלשון האחרים , מקורו בקווי הלשון שהופעתם בטקסטים היא תוצאה של בחירה בין אמצעי לשון מתחרים . דפוסי הבחירה בהקשרים שבהם עמדה לפני המחברים אפשרות לעשות כן יצרו בו מבחר ספציפי של שימושי לשון , המייחד אותו מגילוייה של העברית שבהם מתממש מבחר צורות אחר . הבחירה בין אמצעי לשון מתחרים פעלה בזמר בשני מישורים . במקצת הקטגוריות היו במערכת הלשונית הסינכרונית צורות חלופיות , אם כמורשת רובדי הלשון הקודמים אם בעקבות תהליכי הלשון שיצרו בה אפשרויות חדשות בתקופה המודרנית , במיוחד מאז הפכה ללשון דיבור . בקטגוריות אחרות לא הייתה במערכת הסינכרונית אפשרות בחירה , אך מחברי הזמר יכלו לפנות אל קווי לשון מן המורשת הלשונית שלא היו לחלק מן המערכת הלשונית המודרנית ונותרו מזוהים במובהק עם ת...
אל הספר