כל הדיבורים על דו קיום בשלום שצמחו מוועידת ז'נבה בשנת 1955 לא יכלו לשנות את המציאות הבסיסית : ארצות הברית וברית המועצות , שהיו ללא ספק המעצמות החזקות בעולם , היו לכודות בתחרות גיאו פוליטית . יתרון שהשיגה אחת מהן נחשב בעיני רבים כישלון של האחרת . באמצע שנות החמישים שגשג אזור ההשפעה האמריקני במערב אירופה , ונכונותה הברורה של ארצות הברית להגן עליו בכוח צבאי הרתיעה את הסובייטים מלנקוט פעולות הרפתקניות . ואולם הקיפאון באירופה לא העיד על קיפאון בעולם כולו . בשנת , 1955 חודשיים בלבד לאחר פסגת ז'נבה , מכרה ברית המועצות למצרים כמות גדולה של נשק . בעסקת חליפין היא מסרה לה נשק בתמורה לכותנה , שהייתה אז בעודף - צעד נועז שנועד להרחיב את ההשפעה הסובייטית אל תוך המזרח התיכון . ניסיונו של חרושצ'וב להגיע להשפעה במצרים היה בעצם "דילוג " מעל חגורת הביטחון שהקימה ארצות הברית סביב ברית המועצות , וניסיון זה אילץ את ושינגטון להתייצב מול הסובייטים באזורים שנחשבו עד אז לאזורים המשתייכים בבירור לתחום השפעתו של המערב . סטאלין מעולם לא היה מוכן לסכן את אמינותה של ברית המועצות ולפעול בארצות המתפתחות . הן היו בעיני...
אל הספר