פרק יט הדילמה של הבלימה: מלחמת קוריאה

ארצות הברית לא "החזירה את בניה הביתה" מאירופה כפי שצפה רוזוולט . תחת זאת המשיכה במעורבות עמוקה , כוננה מוסדות ותכניות להגנה מפני פלישת הסובייטים , והפעילה לחץ על אזור ההשפעה הסובייטי בכל מקום אפשרי . במשך שלוש שנים פעלה מדיניות הבלימה כמתוכנן . הברית האטלנטית שימשה מתרס צבאי נגד ההתפשטות הסובייטית , ותכנית מרשל חיזקה את מערב אירופה מבחינה כלכלית וחברתית . תכנית הסיוע היוונית תורכית הדפה את הסכנה הסובייטית במזרח הים התיכון , והרכבת האווירית לברלין הראתה שהדמוקרטיות מוכנות להסתכן במלחמה כדי להגן על זכויותיהן , כפי שנקבעו . בכל המקרים האלה נרתעה ברית המועצות ולא התייצבה לעימות מכריע עם ארצות הברית . ואולם בתיאוריה של הבלימה היה פגם מהותי , והוא גרם למנהיגים האמריקנים לפעול על יסוד שתי הנחות שגויות : הם הניחו , שהאתגרים העומדים מולם יוסיפו להיות ברורים כפי שהיו בזמן מלחמת העולם השנייה ; כמו כן הניחו , שהקומוניסטים יחכו באפס מעשה להתפוררות שלטונם , כפי שגרסה התיאוריה של הבלימה . הם לא הביאו בחשבון את האפשרות שהקומוניסטים ינסו לפרוץ בנקודה מסוימת ויבחרו להם ליעד את האזור המסובך ביותר מבחינה ...  אל הספר
הוצאת שלם