בשלהי שנת 1945 היו קובעי המדיניות האמריקנים אובדי עצות . ועידת פוטסדם והפגישות של שרי החוץ שבאו בעקבותיה הסתיימו בלא כלום . דומה היה כי סטאלין כופה את רצונו על מזרח אירופה בלי שום התחשבות כדבקותה של אמריקה בדמוקרטיה . בפולין , בבולגריה וברומניה נתקלו הדיפלומטים האמריקנים בחוסר גמישות מצד ברית המועצות . בגרמניה ובאיטליה המובסות שכחה מוסקבה כמדומה את משמעות המילה "שותפות . " אילו מסקנות היה על קובעי המדיניות האמריקנים להסיק מכל זה ? באביב שנת 1946 החל טרומן לתת מענה לשאלה זו . הוא השיק את מדיניות " ההתקשחות" שלו כשתבע מן הסובייטים לפנות את אזרבייג ' ן ותביעתו נענתה . אבל הוא עשה זאת במסגרת התבנית הווילסונית . טרומן , כמו רוזוולט , דחה את מאזן הכוחות , סלד מהצדקת פעולות אמריקניות במונחים של ביטחון וביקש לקשור אותן ככל האפשר לעקרונות כלליים שאפשר להחילם על המין האנושי כולו , בהתאם לאמנה החדשה של ארגון האומות המאוחדות . טרומן ראה במאבק שהחל בין ארצות הברית לברית המועצות מאבק בין הטוב לרע ולא סוגיה הנוגעת לתחומים של השפעה מדינית . אך בפועל הלכו ונוצרו תחומים של השפעה , ואחת היא כיצד כינו אות...
אל הספר