מערכת מאזן הכוחות האירופי , כפי שהיא מכונה היום בפי ההיסטוריונים , נוצרה במאה השבע עשרה , בעקבות התמוטטותה הסופית של השאיפה הביניימית לאוניברסליות - תפיסה של סדר העולם שייצגה תערובת של המסורות של האימפריה הרומית והכנסייה הקתולית . העולם נתפס כבבואה של השמים . כשם שאל אחד שולט בשמים , כך ראוי שקיסר אחד ישלוט בעולם החילוני ואפיפיור אחד בכנסייה הכלל עולמית . ברוח זו התקבצו המדינות הפיאודליות של גרמניה ושל צפון איטליה תחת חסותו של שליט הקיסרות הרומית הקדושה . במאה השבע עשרה עדיין הייתה לאימפריה הזאת אפשרות לשלוט באירופה . אנגליה וכן צרפת , שגבולה היה הרחק ממערב לנהר הריין , היו מדינות שוליות בהשוואה אליה . אילו הצליח הקיסר לכונן שלטון מרכזי בכל השטחים שהיו מבחינה טכנית בתחום שיפוטו , הייתה זיקתן של מדינות מערב אירופה אליו יכולה להיות דומה לזיקתם של שכניה של סין לממלכה התיכונה ; צרפת הייתה כמו וייטנאם או קוריאה , ואנגליה כמו יפן . ואולם במשך מרבית תקופת ימי הביניים לא הגיע הקיסר לדרגה כזאת של שלטון מרכזי . גם משום שבהעדר מערכות מספקות של תחבורה ושל תקשורת היה קשה לחבר שטחים נרחבים כאלה , אך...
אל הספר