לגידול בכמות המערבולות יש השפעה על טבען של ההזדמנויות . אם לנסח את זה בפשטות , ככל שהסביבה סוערת יותר , כך הופכות ההזדמנויות אקראיות יותר – וזיהוין וניצולן הופכים קשים יותר . שינויים מהירים , הפרעות פתאומיות וחוסר ודאות , כולם משליכים לפתחכם איומים לא צפויים , אך גם אפשרויות שלא נחזו מראש . לפעמים ההזדמנות הגדולה ביותר שוכנת בלבו של המשבר המאיים ביותר , ולכן קשה להבחין ביניהם . האתגר העומד בפני המנהיג הוא לחפש הזדמנויות אקראיות שכאלה ולמנף אותן למען הצלחתו ושרידותו של הארגון . כשרוב המנהלים חושבים על ניצול הזדמנויות , הם בדרך כלל עושים את זה בהקשר של תכנון אסטרטגי . זה בדיוק הדבר שאליו אני לא מתכוון . למעשה , מינוף הזדמנויות אקראיות הוא ההפך הגמור מתכנון אסטרטגי . ההיגיון שלו שונה , ונדרשים עבורו כישורים שונים . רוב הארגונים המבוססים הגדולים לא כל כך יודעים לעשות את זה . אל תבינו אותי לא נכון ; אני יודע שהתכנון חשוב . לכל ארגון מורכב חייבת להיות תוכנית . אך אף תוכנית , מפורטת ככל שתהיה , אינה יכולה להתאים למורכבות ולעושר של האפשרויות שאותן משליכות בפניכם המערבולות . ככל שהחברה נמצאת במ...
אל הספר