ניו יורק ואומהה 1962-1958 ו ורן וסוזי נראו כמו אנשים רגילים . הם שמרו על פרופיל נמוך . ביתם היה גדול אך לא ראוותני . היתה לו בקתת קורות עץ בחצר שיועדה לילדים . הדלת האחורית מעולם לא היתה נעולה ; ילדי השכנים נכנסו ויצאו . בני הזוג הגבירו את קצב פעילותם . סוזי הוסיפה פעילויות ללוח הזמנים שלה . וורן המשיך להעפיל ללא הפוגה על הר הדולרים . המסלול שלו עד 1958 היה לקנות מניה ולהמתין עד ש"תידלק" כמו בדל סיגר . אחר כך , ברוב המקרים , הוא מכר את המניה – לעתים בצער – כדי לקנות מניה אחרת שרצה בה יותר . השאפתנות שלו היתה מוגבלת על ידי ההון של השותפויות . אולם כעת הוא כבר ניהל יותר ממיליון דולר בשבע שותפויות , נוסף על השותפות עם אביו וכספו האישי , והסכום הזה אפשר לו לפעול בקנה מידה חדש . רשת שותפיו לעסקים כמו סטנבק , נאפ , ברנדט , קואין , שלוס ורואיין התרחבה עם הצטרפותו של מנגר ; שניהם הגיעו לחשבונות טלפון שערורייתיים , מבחינתם , מדי חודש . מנגר הכיר לו את ידידו רוי טולס – טייס קרב גבה קומה לשעבר בנחתים , שעטה על פניו חיוך שליו קבוע ושמר לעצמו את מחשבותיו המהירות , להוציא עקיצות מושחזות שהיה משגר מע...
אל הספר