לשון היא סטאטוס . כלל מדיני זה הודגם בהיסטוריה גם בעובדות הידועות , שניבים או עגות של מרכזי שלטון או יוקרה , הפכו להיות לשון-העל התקנית של תרבויות לאומיות גדולות , כפי שקרה למשל לנפוצות שביו לשונות אירופה . תולדות העמים האלה כללו מלחמות-קיום לשוניות , שמאחריהן עמדו לא רק רגשות ונאמנויות , אלא גם אינטרסים חברתיים ו לאומיים , ומאבקי עצמאות וקוממיות . לשונות אירופה של זמננו נצחו במאבקים אלה ושרדו כלשונות בעלות סטאטוס מדיני . אר לצידן היו לשונות אחרות שמאבקן על קיום לא נסתיים , ואף הג יע לביטויים חריפים : יוונית חדשה , אירית , ולשית , איסלנדית . היו ו ישנן לשונות שלא הצליחו להגיע לסטאטוס : נורבגית , גרמנית-נמוכה , פרובנסאלית , גלית-סקוטית , ונדית ( האוגן 1966 עי . ( 7 ואולם , בעקבות המהפכה הצרפתית ו"אביב העמים" בא גם מחזור של מהפכות לשוניות , שהיו קשורות בהתיצבותס של עמים ושל מדינות חדשות . לרובו היו לבטים של סטאטוס לשוני : נורבגיה , 1814-ב יוון , 1829-ב בלגיה , 1831-ב רומניה , 1861-ב הונגריה , 1867-ב בולגריה , 1878-ב אלבניה-. 1913 מלחמת העולם העלתה על המפה המדינית מדינות נוספות , עם סטאטו...
אל הספר