4.2.2 התפלגות לשונית: דיגלוסיה, ניב, עגה

בתור הזרם של החומר הלשוני המשתנה עם הדורות , עומדות כאיים טריטוריות לשוניות המחוסנות יחסית מפני שינויים : אותה ספרות בכתב או בעל-פה , שהיא מקודשת בנוסחתה וכבולה בקצב של דקלומה , או בכתב הקבוע ועומד . ללשון התרבות והספרות יש גם שומרים בהכרה ובדעת , שהם נאמנים וגם בעלי סמכות ואמצעי השלטה , כפי שעוד נפרט , אם כן , כיצד מופיע אפוא תת-תקו חדש בלשון הדיבור ? בתחילה אין אלה אלא הבדלים קטנים ביו הלשון ה"נכונה" והמכובדת , וביו לשוו הילדים וגם לשון "הילדים שגדלו . " יש לאנ . ג תקין , ויש שוליים קלים מחוצה לו . אבל כשפערים אלה הולכים ומתרחבים , ודווקה בגלל זה שללשון התקנית יש הגנה ושמירה , מתהווה תהליך הנקרא דיגלוסיה ( פרגוסון 1959 - ( Ferguson התפלגות לשונית בתוך קהילת-לשון . תופעה זו שכיחה וטיפוסית בהיסטוריה של הלשונות , עד שאפשר לראות בה חוק מוציולינגויסטי . מצב כזה , בקשת רחבה של גיוונים מס יבתיים , שרר עד התקופה אחרונה בכל החברות התרבותיות בזמן זה או אחר . הוא קיים קיום בולט בארצות הדוברות ערבית ; הוא היה קיים תקופה ארוכה בארצות האירופיות של האמפריה הרומית , עד שלשון הדיבור הרומית שלהן התרחק...  אל הספר
הוצאת דקל - פרסומים אקדמיים בע"מ