3.4 לשון "לתקשורת עצמית"

מה שנכלל בהגדרה של "התנהגות לשונית" איננו תמיד אך ורק תקשורת ביו משדר וקולט . יש התנהגות לשונית שהיא פעילות של הפרט לבדו ועם עצמו בלבד . יש אמנם שאדם מדבר אל עצמו , וביחוד יש לתופעה זו אופי כללי ואף משקל רב בתקופת הילדות ; אף הכוונה כאן היא בעיקר למה שהבריות מכנים "דיבור שבלב , " ו מתכוונים לאותו דבר עצמו אשר בהקשר אחר הוא חל דווקה על הדיבור , כשאדם אומר : "עכשיו אני חושב בקול" ומביע את מחשבותיו לשומע . עובדת קיומו של "דיבור בשקט , " היינו מחטבה במלים היא אחת העדויות המרשימות על השינוי העצום במהותו של האדם כיצור ששנתה בו מציאותה של הלשון . ההוכחה באה מכר שיש לנו אפשרות להשוות מחשבה במלים עם התנסות אישית בתחוטת-ישות שאיננה לשונית . שוב אין זה אלא מדע בדיוני לתאר לעצמנו כיצד "חושבים" בעלי-חיים שאיו להם לשון ; אך יש לנו תחושות עצמיות בלתי-לשוניות היכולות להיות יסוד להשוואה כזאת . אלה הם ליוויי-רגש הקשורים במראות , קולות , ריחות , מגעים , טעמים , כולם דימויים מפלישות כאלה או אחרות של העולם החיצוני אל מודעות ישותנו . כמה חלשה , חולפת , מעורפלת ומצומצמת הרגשת ישות כזאת בהשוואה לאחיזה שאנחנו ...  אל הספר
הוצאת דקל - פרסומים אקדמיים בע"מ