במושג "התקלפה הקריטית" כרוכה המסקנה כי הלשון מוכרחה להיקנות במשל פרק-זמן מסוים . מוסכם להניח שמשר זמן זה הוא בערך ביו שנות-החיים השנייה והרביע ת ; זהו פרק-הזמן שבו הילד הנורמאלי בכל ווברה משתלט על הלשון של סביבתו . ההנחה היא אפוא , שאם לא ילמד אותה אז , לא ילמד אותה עוד גם אחר-כך . האם מתחייב מהנחות אלה שאי-אפשר ללמוד ממש לשונות נוספות , ו להיות דו-לשוני או רב-לשוני אלא אם כן נלמדות לשונות נוספות אלו באותו פרק-זמן עצמו ? התשובה תלויה במשמעות המושג דל-לשלנ . י , ובפירוש שיינתן למלה "ממש " בהקשר של " ללמוד ממש . " מנקודת מבט פםיכולינגויסטית יש שני סוגים נבדלים של דו-לשוניות , אל במרחב שביניהם יש מצבים מדורגים , אשר עליהם במיוחד חלים הספקות הנ"ל . הברור והמוכר הוא המצב של אדם שלמד לשון נוספת בתקופת-חיים שבה הוא כבר מודע ללמידה זו , על-פי-הרוב גם עושה מאמצים רצוניים לקידומה ואף נעזר לשם כל בתהליכים מכוונים ומאורגנים כמו הדרכה מאחרים . בקצה האחד של המצב הזה נעזר הלומד בטכניקות דידאקטיות של הוראה ותרגול , ובעזרים מתודיים כמו כתב , כללים מנוסחים של דקדוק , מילון , ניתוח משווה , וכוי . נקרא למ...
אל הספר