2.1.5 ספציפיות פונולוגית: הגייה, פיזור, ביטוי בכתיב

נניח עכשיו לשאלה אם מייצג התעתיק את ההגאים הדקדוקיים בעברית יותר מדיי ת-ע ) ; ס-ס ; -. ••; הכפלת העיצור , ( או פחות מדיי ( א בהתחלת המלה , פתח-לןמץ , ועוד . ( כבר נאמר שאי-אפשר לצפות לעקביות במערכת כה אנושית , בניגוד למכאנית , כמו הלשון . אך מרשימת ההגאים הדקדוקיים נוכל ללמוד על או פיו של הצופן הפונולוגי . נשווה אותה למשל לאנגלית , ו נמצא שלהגאים מסוימים איו מקבילים באנגלית : א' ח' כי 'V צי . לעומת זאת לא נמצא בה הקבלה להגאים אנגליים : , w , ch j . ai , ou אר הבדל זה בין הגאי שתי השפות איננו היחיד , וגם לא הבולט ביותר . גם בהגאים המקבילים נמצא שוני בהגייתם המשוח אופי קולי שונה לדיבור בשתי הלשונות : ][ ר ] ל ] [ ת ] [ ד ] ורוב התנועות . הלוא הדבר ניכר כל כך כאשר דובר-מלידה של האחת מדבר בלשון השנייה : ההבדל במבטא חושף מייד את זהותם . מתקבל מאוד על הדעת ש"החוקייס ט 7 החלל" , כמו שומע תמים סתם , כאשר ישמעו את שני הדוברים האלה מדברים הן בעברית והן באנגלית , יגיעו לידי מסקנה שכל אחד מהם דיבר כל הזמן בלשון אחת , הקונה מזו של השני . לפיכך סבורים פונטיקאים רבים שדרכי ההגייה השונות של כל לשון ...  אל הספר
הוצאת דקל - פרסומים אקדמיים בע"מ