בטרם נגיע אל סוד הצופן של ההגאים יש לדעת דברים יסודיים על תכונותיהם הפיסיקליות האקוסטיות ועל האנאטומיה של הפקתם בגוף האדם אשר בשניהם עוסקת הפונטיקה . התיאור יהיה תמציתי , והקורא המעונייו בנושא מופנה בסוף הפרק למקורות העוסקים בו ביתר פירוט . קולות נקלטים באוזן כתוצאה מתנודות גליות באויר הנגרמות ע"י גופים נעים . הגורמים הפיסיקליים המשפיעים על טיבם של קולות כקולות הדיבור הם רבים ומורכבים . מה שייחשב בלשון כקול פשוט הוא למעשה סימפוניה של תדירויות , עוצמות , ההורות והתנגשויות . מכאן שגם מספר הקולות השונים שיכול אדם להפיק הוא להלכה עצום ; למעשה אין שימוש בדיבור אלא בגרעין של קולות מובחנים בקלות . פרט ליוצאים מהכלל בלשונות בלתי-נפוצות , מופקים כל קולות הדיבור באמצעות אויר-הריאות הננשף החוצה . מקנה-הנשימה ועד ליציאתו מחוץ לגוף עובר אויר הנשיפה בסדק של שפתי-הקול , העטויים גם להיסגר ולסתום את הסדק לגמרי . אחרי הסדק הזה עובר האויר ארבעה חללי-תהודה : הלוע , חלל הפה , חלל החוטם , והחלל שביו השפתיים . תהודתם של החללים האלה משנה את איכות הקולות . האיברים המייצרים את הבסיס הצלילי ( vocal ) של הקולות ה...
אל הספר