ההנחה המרכזית בעידן החדש של המדע , היתה שהאמת אמנם אינה ידועה , אולם היא קיימת וניתן לגלותה על ידי מחקר חופשי . גילוי האמת הפך להיות מוקד העשייה האקדמי בהנחה שהאמת ניתנת להשגה על ידי שכלו האובייקטיבי של החוקר . בכך ענתה האוניברסיטה על הצורך לשחרר את המחשבה מכבליה התיאולוגיים . שחרור המחשבה התבטא במדע ובמחקר כמתודה מדעית . העמדת המדע כערך עליון ביטאה את ההנחה כי הוא ישמש כמערכת הנחיה עליונה רוחנית להתנהגות האדם . תוצאות המחקרים , כך חשבו , יוכלו להנחות את האנשים בתחומים שונים , וכאשר יתקל האדם בשאלה , הוא יפנה לעולם המחקרי , בבחינת "עשה לך מדען . " בפועל , הפך המדע לדת נוספת ויש אנשים שעבודם הוא מהווה את האופיום . ההתפתחויות המדעיות העצומות במאה הנוכחית נותנות לאדם תחושה של כוח , תחושה שאין מגבלה למוח האנושי , ואם קיימת מגבלה - היא תוצאה של זמן . המאמין ב " דת המדע" מניח , כי לאחר שיעבור זמן ויאספו הרבה נתונים , תוכל האנושות לארגנם , להבינם , לבנות את החוקים המתאימים , לחזות את האירועים הנגזרים מהחוקים ולשלוט על היקום . בכך חשב האדם לבנות את מגדל בבל המודרני . אם תופסים את המדע והמחקר כ...
אל הספר