ב השתעשע , 1930 כשרוב קיינס ברעיון האנשים בעל היו גוון טרודים שונה בשפל מאוד . ההולך כשהוא ומחמיר מתעלם , מאמירתו שלו , שבטווח הארוך כולנו מתים , הוא הציץ אל העתיד – העתיד ארוך הטווח – והגה נבואה שהייתה מנוגדת למדיי לדיבורים המדאיגים על קיפאון שרווחו בתקופתו . שכן מה שראה קיינס באופק , אם לא יבואו אסונות כמו הצפת אוכלוסין בלתי נשלטת או מלחמת שמד מוחלטת , לא היה המשך של מצב האומללות והספק של זמנו , אלא מחזה כה יפה עד שהיה כמעט לא ייאמן – זו הייתה אותה ארץ בשורה של שפע אוניברסלי המוכרת לנו מחזונו של אדם סמית . קיינס כינה את מסעו הקצר לעבר העתיד בשם אפשרויות כלכליות לנכדינו ( שקיינס עצמו , ראוי להוסיף , לא התברך בהם . ( ומה היו האפשרויות הללו ? ובכן , מבלי להישמע ליריים מדיי , הם רימזו למשהו שנראה כמו אחרית ימים צנועה . עד שנת , 2030 כך סבר קיינס , אפשר שתיפתר הבעיה הכלכלית – לא רק גל השפל המיידי , אלא הבעיה הכלכלית עצמה , העובדה עתיקת היומין ש"אין די לכולם . " בפעם הראשונה בהיסטוריה תצא האנושות – האנושות הבריטית לפחות – ממאבקה במחסור , לסביבה חדשה שבה כל אחד יוכל לזכות בקלות במנה נדיבה ב...
אל הספר