פרק ז העולם הוויקטוריאני ועולם השוליים של הכלכלה

ק ב מרקס ; 1848- חרץ השיטה את גזר אובחנה דין המוות כקרבן של של הקפיטליזם מחלה חשוכת במניפסט מרפא שחיבר , וגם אם לא נמסר כל לוח זמנים , ההנחה הייתה כי מאבקה הסופי במוות קרוב עד כדי כך , ששארי בשרה – הקומוניסטים – יזקפו את אוזנם וימתינו לנשימתה האחרונה שתסמן כי הם יורשים את כוחה . ההמתנה למותו של הקפיטליזם החלה אפילו לפני הופעתו של הקפיטל , 1867-ב ועם כל התקף של קדחת ספקולטיבית וכל תקופה של מיתון תעשייתי , התקרבו בעלי התקווה כדי צעד נוסף אל מיטת חוליו ואמרו זה לזה כי הרגע של " המהפכה הסופית" יגיע בקרוב . אך השיטה לא מתה . אמנם רצף האירועים אימת רבים מחוקי התנועה המרקסיסטיים : העסקים הגדולים אכן גדלו , והתקופות החוזרות ונשנות של מיתון ואבטלה אכן פגעו קשות בחברה . אך לצד חיזוקים אלו לתחזית האפוקליפטית הורגש חסרונו של תסמין מרקסיסטי אחר , חשוב מאין כמוהו , אשר נוסח באופן מבשר רעות : "סבלו ההולך וגובר" של הפרולטריון פשוט לא הלך וגבר . למען האמת , ויכוח ארוך ניטש בקרב המרקסיסטים באשר לכוונתו של מרקס במשפט הזה . אם התכוון רק לכך שיותר ויותר מבני מעמד העובדים יחוו את " הסבל" הכרוך בהפיכה לפרולט...  אל הספר