במציאות הסוערת והמסוכנת של התקופה בלטה מכל האחרות שאלה אחת שעניינה את שירותי המודיעין : מי נושא באחריות העליונה להערכות המודיעין , ובמי יש לתלות את האשם במקרה של כישלון ? כדי להדגים את מהות הבעיה אתייחס להשתלשלות עניינים שאותה חוויתי לפני כשלושים שנה . חזרתי לארץ 1974-ב מארבע שנות שירות בוושינגטון , כראש שלוחה של המוסד בצפון אמריקה . בהמלצתה המפורשת של ועדת אגרנט לחקירת כשלי המודיעין והצבא במלחמת יום הכיפורים הוקם במוסד אגף חדש , אגף המחקר . הוועדה המליצה על ״פלורליזם״ בשדה המוקשים של ההערכה , וכי שלושה גופי הערכה , ולא אחד , יהיו אחראים להגשת הערכות לדרג המדיני . אני מוניתי לסגן ראש אגף המחקר החדש . זה היה אתגר מרגש וחשבתי כי אצא נשכר מההתנסות בתפקיד כזה . מה יכול לבקש קצין מודיעין שאפתן יותר מאשר להיות אב מייסד של מאמץ לתקן מחדל גדול שהיה אחראי , בחלקו , ליותר מאלפיים חללים וכמה אלפי פצועים ולטראומה שפגעה קשות במורל הלאומי . נוסף על יחידת המחקר המרכזית של אגף המודיעין הצבאי , שהאשמה במחדל הופנתה כלפיה במובהק , הוקמו עוד שני גופי הערכה : האחד במוסד והשני במשרד החוץ . כל גופי ההערכה הי...
אל הספר