המיבחן הפתוח , כמו גם המיברון בעל-פה , הם צורות המיבחן הנפוצות עדיין בבתי הספר . רק בשנים האחרונות הולך ומתפשט השימוש במיבחנים הסגורים . בצינור המורים נשמעות דעות רבות בעד ונגד , הן לגבי המיבחן הסגור והן לגבי המיבחן הפתוח . משיחות שונות שקיים המחבר עם מורים בבתי-ספר על-יסודיים שונים התברר שהמיבחן הפתוח הוא עדיין צורת המיבחן הנפוצה ביותר . זו אולי הסיבה לכך שעד עתה הוקדש בספר זה מקום כה רב למיבחן הסגור . הכוונה היא להצביע על שימושיו האפשריים הרבים של המיבחן הסגור במדידת ההישגיות הלימודית במיגוון רחב של מטרות הוראתיות וחינוכיות-התנהגותיות . אך , כפי שצוייו בשעת הדיון על המיבחן הסגור , יש לו למיבחן זה מספר מיגבלות עקרוניות כבדות-משקל המונעות את השימוש הבלעדי בו : . 1 המיבחן הסגור אינו יעיל במדידת כישורים ברמה של סינתיזה . . 2 במיבחן המגור התלמיד נדרש רק לזהות תשובות מובנות ומוכנות , אך לא לספק תשובות משלו . . 3 מתן חופש לתלמיד לענות , מתן הזדמנות למקוריות וליצירתיות , התבטאות חפשית-עצמית של התלמיד , ארגון דברים על ידי התלמיד תוך כדי הבעה בכתב וכן הערכה - כל אלה אינם נתונים לו לתלמיד במיבח...
אל הספר