לגלוקוז יש חשיבות גדולה לקיום האנושי בהיותו מקור האנרגיה העיקרי לרקמת המוח . בשל חשיבותו זו יצר הגוף מנגנוני בקרה על רמתו המערבים את המערכת הנוירולוגית האוטונומית ואת המערכת האנדוקרינית הנכנסים לפעולה כשרמת הגלוקוז יורדת ומבטיחים עליה בייצור הגלוקוז וירידה בשימוש הפריפרי שלו בניסיון להבטיח את רמת הגלוקוז הנדרשת למוח . הגדרת ההיפוגליקמיה , ובפרט בתקופת היילוד , נתונה עדיין בוויכוח . לא ברור אם ביילוד רמות נמוכות יכולות לגרום לנזק מוחי גם אם אינן סימפטומטיות ובמיוחד אצל ילד הסובל מתחלואה נוספת והיפוקסיה . לכן מסיבות פרקטיות של דאגה ארוכת טווח לתפקוד המוח יש רבים בשנים האחרונות המתייחסים לערך של ג"מ 50 % גלוקוז כקו התחתון של הנורמה ומטפלים באגרסיביות בכל ערך הנמוך ממנו בכל גיל . היפוגליקמיה ממושכת בגיל היילוד יכולה לגרום להפרעה בגדילת והתפתחות המוח , לפיגור שכלי ופרכוסים חוזרים . נזק נוירולוגי קבוע דווח בכ- 25 % מהילדים עם היפוגליקמיות סימפטומטיות חוזרות וקשות אם הופיעו לפני גיל שישה חודשים . נזק קבוע מהיפוגליקמיה בגיל מבוגר יותר פחות שכיח . היפוגליקמיה שכיחה בתקופת היילוד . היא יכולה להו...
אל הספר