הציפיה בבית-המשפט היא שחוות-הדעת תמלא אחר הקריטריונים הבאים : . 1 מבוססת היטב : מתאימה לשאר העובדות והעדויות המצטברות . . 2 יסודית ביותר : מבחינת משך הבדיקה של הנבדק , עומקה והיקפה , בנוסף להטרו-אנמנזה ולתיעוד נלווה . . 3 נתמכת : במבחנים נוספים מעבדתיים ו / או בפסיכודיאגנוסטיקה ובנוירופסיכולוגיה . למרות המעמד המכובד של חוות-הדעת המקצועית של הרופא המומחה , יש להתייחס אליה בצניעות ובמגבלות שהטיל עליה בית-המשפט . מגבלות אלו תוארו היטב במספר פסקי דין . השופט אגרנט קבע את עמדתו לגבי מעמד חוות-הדעת בניסוח הבא : “ אמנם ההנחה היא שחוות-הדעת מבוססת על ממצאים שקבע הרופא כתוצאה מבדיקתו ועל המסקנות שהסיק ממצאים אלה על סמך כושרו המקצועי , ברם - משהסיק מסקנתו ונתן לה ביטוי במסמך שערך , הרי שקבע בו עובדה פשוטה כמשמעה . ההכרעה נתונה בידי בית-המשפט על סמך מכלול חומר הראיות , מהימנות העדים , אמינות המסמכים , סבירות הנסיבות והשיקולים , כאשר חוותהדעת היא רק אחת מהן . ” “ מן המפורסמות הוא שאין חוות-דעת של מומחה יכולה לבוא במקום עדות עובדתית , ועל אחת כמה וכמה אין חוות-דעת יכולה לסתור ממצאים שנקבעו על-ידי ע...
אל הספר