המאפיין הבולט ביותר אצל בעלי אישיות זו הוא הרגישות המופרזת לדחיה . עקב רגישות זו מתפתחות עכבות ( Inhibitions ) חברתיות וביישנות-יתר . החולה נוטה לחשוש מכל רמז של פגיעה או השפלה . הצורך שלו בחום ובחיבה הוא רב , אך החולה יימנע מקשר אם לא יקבל ערובות והבטחות חזקות במיוחד שהוא רצוי ושיתקבל ללא ביקורת . עקב נטיה זו להימנע מכל קשר שיש בו סכנה של פגיעה או עימות , יש לבעל הפרעת אישיות זו קשרים חברתיים מעטים מאוד , והוא עלול להגיע למצב של סבל רב מחמת בדידות ובידוד חברתי . בהתנהגותו בולטים רגשי נחיתות , חוסר ביטחון ורגישות-יתר . בעלי הפרעה זו סובלים מאוד מהמגבלות של עצמם , כועסים על חולשתם ועל מגבלותיהם ונוטים לפנות לטיפול נפשי . ב- ICD - 10 מדובר לא רק על הקווים של הימנעות , אלא מתוארת הפרעת אישיות חרדתית . בהתאם לכך מאופיינת הפרעת אישיות זו בתחושות מתמידות של מתח וחשש . שכיחות 1 % עד 3 % מכלל האוכלוסיה וכ 10 % - מהאוכלוסיה המטופלת במרפאות לבריאות הנפש . השכיחות אצל גברים ונשים דומה . קשה מאוד להבדיל בין הפרעה זו לבין האבחנה של פוביה חברתית . ( Social Phobia ) יש רבים הרואים זהות מלאה בין שתי ה...
אל הספר