האמנזיה הפסיכוגנית היא הצורה השכיחה ביותר של הדיסוציאציה ההיסטרית . היא מתעוררת על-פי-רוב בעקבות תאונה גופנית לא קשה , אך עם מרכיב רגשי חזק , או בעקבות מאורע טראומתי נפשי . תקופת השכחה יכולה לכלול שעות , ימים ואפילו את העבר כולו . יש שהשכחה מתייחסת רק לאדם מסוים או למצב או חפץ מסוים , וכל היתר נשאר בזיכרון כרגיל , ויש גם תופעה של אמנזיה אנטרוגרדית , כשהכול נשכח למן הטראומה ואילך . שכיחות האמנזיה הפסיכוגנית נפוצה במיוחד בתקופות של מלחמה או של אסונות טבע או אסונות מסוג אחר ( פיגוע המוני , ( והיא שכיחה יותר במתבגרים , במבוגרים צעירים ובנשים . על-פי DSM - IV - TR יש דיווחים שהפרעה זו שכיחה למדי , עד 6 % בכלל האוכלוסיה . סיבתיות שכחה דיסוציאטיבית חריפה היא לרוב תגובה לקונפליקט נפשי חזק או תוצאה של אירוע הכרוך בתחושות עזות של בושה , אשמה , ייאוש וכעס . הקונפליקט שנוצר הוא לרוב בין דחפים מיניים ו / או תוקפניים הנתפסים כחזקים , מסוכנים ואסורים . התמונה הקלינית השכחה מתחילה בדרך-כלל בפתאומיות ומופיעה במספר צורות : א . האמנזיה הממוקמת – השכיחה ביותר , מתאפיינת בשכחה של תקופה מסוימת וקצרה של שעות...
אל הספר