הפרעה זו מתבטאת במצב מתמשך וכרוני של חרדה מתמדת . החולים סובלים ממתח , מחרדה ומדאגה מתמדת , מבלי שהסבל קשור למצב כלשהו או לאירוע מסוים . שכיחות השכיחות במהלך החיים מוערכת 2 % -ב עד . 5 % קיימים חילוקי דיעות בדבר השכיחות , שכן לעתים קרובות ההפרעה מלווה בהתקפי פאניקה או במצבי דיכאון , או שהיא נפוצה בסוגים מסוימים של הפרעות אישיות . השכיחות בקרב נשים כפולה מאשר בקרב גברים . המחלה מתחילה בדרך-כלל בעשור השלישי לחיים , אך היא יכולה להופיע בכל גיל . בסקר ארצי שנערך בארצות-הברית נמצא כי שכיחות הפרעת החרדה הכוללנית היא בשיעור של 4 . 1 % -3 . 6 % מכלל האוכלוסיה . בהמשך יש להוסיף כי כיום יש השערות שמערכת גאב”א ממלאת תפקיד חשוב בפתופיזיולוגיה של החרדה , וממכאן נגזרת משמעות טיפולית לתרופות המשפיעות עליה . התמונה הקלינית התסמינים בהפרעה זו פחותים וחריפים פחות מאשר בהפרעת הפאניקה , אך הם ממושכים וכמעט מתמידים . התלונות העיקריות הן מיחושים גופניים , שנובעים ממתח שרירים ומהפרעות בעיכול , עצבנות וירידה בסף הגירוי , קשיים בשינה ותסמינים של פעילות-יתר של המערכת האוטונומית , כגון : קוצר נשימה , דפיקות לב מ...
אל הספר