הגדרה המאפיינים העיקריים לאבחנה של דיכאון הם ירידה ניכרת במצב הרוח , אובדן ההתעניינות וההנאה , ירידה ניכרת באנרגיה ובפעילות והתעייפות מהירה , כל זאת בעוצמה , ברציפות ובמשך של שבועיים לפחות . חומרת התסמינים היא בעוצמה כזו , הגורמת לירידה ניכרת ברמת התפקוד של הפרט , כפי שהיה רגיל לה לפני פרוץ ההתקף החריף . ירידה זו ברמת הפעילות הנפשית באה לידי ביטוי במרכיב הרגשי , הקוגנטיבי , המוטיבציוני-מוטורי והפסיכופיזיולוגי , כפי שיפורט להלן . המרכיב הרגשי-חווייתי החולה הסובל מדיכאון מצוי במצב רוח קודר , הוא חש דכדוך , עצב , ייאוש וחוסר תקווה , מפגין אובדן עניין והנאה ואפתיה בכל המגזרים והפעילויות בחיים . מצב רוח זה מלווה בהתקפי בכי , אם כי לעתים מרגיש החולה שיבש מקור דמעותיו , והוא אינו מסוגל להתפרק בבכי . מצב הרוח הירוד משתנה אך במעט מיום ליום . לעתים קיים שינוי במהלך היום , אך לרוב הוא אינו משתנה בהתאם לנסיבות . החולה חש רגשות אשם , ביקורת ושנאה עצמית , עד כידי ביזוי עצמי . החרדה , המצוקה הנפשית אי-השקט , הרוגזנות והמתיחות מלווים לעתים את ההרגשות הרעות ומחריפים אותן , ואף עשויים לבלוט יותר מהדיכאו...
אל הספר