התאוריות החברתיות והבין-אישיות הן הסתעפויות מתוך הזרם הפסיכואנליטי , אך התפתחותן הושפעה גם מהגישה הסוציולוגית-אנתרופולוגית , הרואה באדם תוצר הסביבה החברתיתתרבותית שהוא חי בה . מייצגים מרכזיים של תאוריות אלו הם אלפרד אדלר , ( Alfred Adler ) אריך פרום , ( Erich Fromm ) קארן הורני ( Karen Horney ) וסאליבן . סאליבן הוא יוצרה של " הפסיכולוגיה הבין-אישית" בפסיכותרפיה , ובכך העלה לשיא את הגישה החברתית . הוא תרם לפיתוח גישות המעמידות במרכז את יחסי העצמי-זולת . לטענתו , התהליכים התוך-אישים הם במהותם בין-אישיים . הדחפים הם מחפשי אובייקט במהותם , והליבידינליות הינה תוצאה של דפוסי יחסי האובייקט . המושג אובייקט כמושא להתייחסות מינית הורחב לזולת העומד בפני עצמו . לדעתו , האדם אינו יכול לחיות בבידוד , והוא זקוק לקשר בין-אישי רב-ערך ומספק . יחסים כאלו נוטעים באדם תחושת ביטחון , מעלים את תחושת הערך העצמי ועוזרים להתגבר על תחושות חוסר הישע והחולשה , שהן חלק מחיי האדם . החרדה , לדעת סוליבן , היא המקור המרכזי לפסיכופתולוגיה , אך לדידו , החרדה היא רגש הנובע מהיחסים הבין-אישיים . ניסיון חיובי וקבלת שבח והער...
אל הספר