התרופה לשיגעון היא חברתית ולא מדיצינית ; כך , למשל , ענה רופא שפגש במשוגע ונשאל איזו תרופה תרפא אותו משיגעונו : " צריך לרקוח שיקוי שיש בו עלים של עוני , שורש של סבלנות , מעט חמלה וקמצוץ של ידע . כל זאת , ביחד עם ההשתקפות העצמית , מרסקים לתוך סיר , בתוספת הרבה חסד אלוהי , מוסיפים מים חיים ומבשלים על גבי עצי הסקה של אהבה . כשהשיקוי יקציף מרוקנים לתוך כוס של שביעות רצון , שותים את השיקוי בעזרת כפית של חמלה , ואז החולה לא יחזור לחטא" , Dols , 1992 , p . 359 ) בתרגום שלי . ( תרופה זו משקפת את ההנחה שהייתה מקובלת בימי קדם , שאין תרופה לשיגעון . בבתי החולים בבגדד של הכליף הרון-אל רשיד , כל מי שנחשב למשוגע נכבל בשלשלאות . השיקוי שמבקש הרופא לרקוח הוא שיקוי החמלה והחסד האלוהי שבו ינהגו כלפי המשוגעים , בין אם הם כאלה באמת ובין אם נחשדו בשיגעון בשל התנהגות לא מקובלת .
אל הספר