עם סיום עבודתו בחינוך והמעבר אל העיסוק בתרבות ובחג , ובעיקר כשהחלה פעילותו במסגרות התרבות התנועתיות , החל אריה להיעדר מביתו יותר ויותר . את עמיתיו ושותפיו לעבודה מצא עתה בעיקר מחוץ לקיבוצו . שם הלך שמו לפניו , הוא הוזמן בקביעות כמרצה וכמשתתף באירועי תרבות ועיון , התבקש לתכנן ולהעביר קורסים בנושאי חג ומסורת גם במסגרת קורס פו"ם הצהל"י , ורבים שיחרו לפתחו וביקשו את עצתו והדרכתו . הוא היה נענה תמיד , וכך רבו עוד יותר היעדרויותיו מהבית . גם בבית השיטה היו לו ידידים , אבל עם השנים חש יותר ויותר את בדידותו . הקרובים אליו שמעו ממנו , לא אחת , אמירות עגומות , פסימיות , על חוסר הסיכוי להמשך - של עבודתו , של מפעלו , של הקיבוץ ושל הרעיון הקיבוצי בכלל . מתוך עמדה זו צלף , מפעם לפעם , על מה שראה בסביבתו הקרובה . זה , כמובן , לא הפך אותו לפופולרי יותר בקיבוץ . עזריה אלון מוכר בבית השיטה כמי שהיה שם ידידו העיקרי של אריה . הרבה מן המשותף היה להם : שניהם למדו בביה"ס הריאלי והלכו ל"מחנות העולים" באותה עת ( אריה מבוגר מעזריה בשנה אחת , ( ועזריה היה מבקר בבית משפחתו של אריה . לבית השיטה הגיעו בהבדל של שנתי...
אל הספר